פסק-דין בתיק עב"ל 2213-10-11

השופטת רונית רוזנפלד

1.      המערער, יליד 1950, עבד במפעל 'אסכור' שבעכו מחודש יולי 2003 ועד לחודש מרץ 2008. במהלך עבודתו נחשף לרעש מזיק. תביעתו להכרה בליקוי השמיעה ובטנטון מהם הוא סובל, שהוגשה למוסד לביטוח לאומי ביום 22.10.2008, נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי. על פי החלטת המוסד, לא התקיימו במערער התנאים הנדרשים בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. לעניין זה נקבע כי כושר השמיעה של המערער לא ירד בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מאזניו (סעיף 84א(א)(2) לחוק), וכן לא התקיים בו התנאי בדבר פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי (סעיף 84א(ב) לחוק). תביעת המערער כנגד החלטת המוסד, שהוגשה לבית הדין ביום 23.7.2009, נדחתה על ידי בית הדין האזורי. על פי קביעת בית הדין האזורי לא התקיים במערער הנדרש להכיר בליקוי השמיעה ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה, וזאת משלא הוכח כי הוא סובל מירידה של 20 דציבל לפחות בכל אחת משתי אוזניו (השופטת מיכל פריימן; בל' 16917-07-09). על קביעה זו של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו.

ההליך לפני בית הדין האזורי ופסק הדין

2.      במסגרת ההליך שהתקיים לפניו נדרש בית הדין האזורי ראשית לשאלה בדבר רמת הירידה בשמיעת המערער. לעניין זה הונחו לפניו שלוש בדיקות שמיעה של המערער: בדיקה אחת מיום 1.9.2007 שבוצעה למערער במכון אורתופון ממנה עולה כי הירידה בשמיעה של המערער בתדירויות הדיבור מגיעה ל- 20 דציבל לפחות בשתי אוזניו; בדיקה שנייה מיום 16.11.2008 שבוצעה במכון גל ממנה עולה כי אין הירידה בשמיעה בשתי האוזניים מגיעה ל-20 דציבל בתדירויות הדיבור, ובדיקה שלישית מיום 10.3.2010 שהיא בדיקת BERA שבוצעה במרכז רפואי לין, ממנה עולה כי קיימת ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מן האוזניים.

3.      נוכח המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר למידת ההפחתה בכושר השמיעה של המערער, מינה בית הדין האזורי בהסכמת הצדדים את דר' משה גולדשר כמומחה יועץ רפואי מטעמו (להלן: המומחה). ואלה הן השאלות שהפנה בית הדין אל המומחה, ותשובותיו, בהתאמה:

 " א. האם פחת כושר שמיעתו של התובע בכל אחת מהאוזניים כתוצאה מחשיפה לרעש בעשרים דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים?

ב. ככל שהתשובה לשאלה חיובית, מתבקש המומחה לציין באילו מועדים התלונן התובע על טנטון ומה נרשם במסמכים הרפואיים ביחס לתלונה זו.

ת. א.ב.: כושר שמיעתו של התובע עדיין לא נפגע ב 20 דציבל לפחות, בתדירויות הדבור, בכל אחת מהאוזניים.

שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור היא רק 17 דציבל באוזן ימין ורק 19 דציבל באוזן שמאל."

4.      בית הדין האזורי קיבל את בקשת המערער להפניית שאלות הבהרה למומחה, כדלקמן:

" א.   האם לאור האדיוגרם מיום 1/9/07 בו מופיעים בברור פיחות בשמיעה בממוצע תדירות הדיבור ב 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים אתה משנה את דעתך וקובע שיש ירידה בתדירות הדיבור של לפחות 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים.

      אם לא נא לנמק?

ב.  האם לאור בדיקת ברה מיום 10/3/10 לפיה: "בדיקת ברה מ 3/10 - סף שמיעה ב 1000 הרץ - 20 ד"ב דו צדדי גירוי בנקישה 35 ד"ב משמאל, מימין 30 ד"ב"

      אתה משנה את דעתך וקובע שיש ירידה בתדירות הדיבור של לפחות 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. אם לא נא לנמק?

ג.   האם לאור האשור הרפואי מיום 6/10/10 הרצ"ב לפיו בין היתר יש ירידה של 25 דציבל בשתי האוזניים (המדברת בעד עצמה) מדובר בליקוי שמיעה אתה משנה את דעתך וקובע שיש ירידה בתדירות הדיבור של לפחות 20 דציבל בכל אחת מהאוזניים. אם לא נא לנמק?

ת.  כדי לקבוע סף שמיעה מדויק, יש לבחור את בדיקת השמיעה ההתנהגותית אשר מצביעה על השמיעה הטובה ביותר. ברור הוא שהתובע לא ירים לעולם את ידו, כאשר הוא איננו שומע עדיין צליל כלשהו, בזמן הבדיקה.

      בדיקת השמיעה המפורטת ביותר אשר בוצעה לתובע במכון גל בתאריך 16.11.08 היא זו אשר הצביעה על סף השמיעה הטוב ביותר של התובע. סף השמיעה שנמצא באוזן ימין הוא 17 דציבל וסף השמיעה באוזן שמאל הוא 19 דציבל.

ממצאים אלה עדיין לא עונים לקריטריונים של סעיף 84א לחוק."

5.      לאור תשובות המומחה הגיש המערער בקשה למינוי מומחה רפואי אחר או נוסף. לגישתו, המומחה לא התייחס לחומר הרפואי שהופנה אליו בכלל ולבדיקת ברה מיום 6.10.2010, בפרט, בה נאמר כי המערער סובל מ" ליקוי תחושתי עצבי דו צדדי". לטענתו, בדיקה זו " עולה על כל בדיקה אודיולוגית". בתגובתו התנגד המוסד לבקשה מן הטעם שהמומחה הסביר מדוע הוא מסתמך על בדיקת השמיעה שלפיה אין למערער ירידה של 20 דציבל בתדירויות הדיבור. בהחלטתו, קבע בית הדין כי אין מקום למנות מומחה אחר או נוסף בעניינו של המערער. עם זאת, הפנה את המומחה להשיב על שאלה ב' משאלות ההבהרה, לה לא נמצא מענה בתשובותיו. לכך השיב המומחה, כדלקמן: